להיות בני חורין משמעו לבחור את הרגשות, הפרשנויות והתגובות שלך. לפעול ממיקוד שליטה פנימי. לעיתים צריך 'ללכת במדבר של מצוקה ותיסכול', עד שמגיעים למודעות ושליטה עצמית שכזו. מעל לכל- צריך לתרגל, להמשיך ללכת וללכת, ולא לעצור.
כל אדם מכיר את עצמו, ויבנה לעצמו את מפת הדרכים שלו, יציב בה את נקודות הציון שהוא צריך לעבור בהן, האתגרים הרגשיים הנכונות לו. כך יוכל לכוון את דרכו במדבר, כדי להתקדם במסע שלו לכיוון הנכון לו.
כשכך, ולקראת חג הפסח בחרתי להביא בפניכם תמצית סיפור מיוחד – סיפורו של מושיקו:
מושיקו נולד לזוג הורים חסרי אמצעים. מושיקו היה תינוק חייכן, מלא שמחת חיים ויפה תואר.
תהליך התפתחותו היה תקין לחלוטין: הוא זחל, ישב בזמן, עמד והחל ללכת את צעדיו הראשונים. כאשר מעד, היה מביט לעבר הוריו, בוחן את תגובתם, קם וממשיך בצעדיו (ברור לא?).
והנה הגיע היום החגיגי בו הוריו רכשו עבורו את נעליו הראשונות. מושיקו גדל במהירות וכך גם כפות רגליו, אך הוריו מעוטי היכולת לא יכלו לרכוש לו זוג נעליים חדש.
בתחילה, היה נדמה שאין בעיה "למשוך" עוד קצת זמן עם הנעליים. אמנם היה קצת כאב, ותחושת אי נוחות. אך אט אט החלו לבצבץ שלפוחיות על רגליו. בחלוף מספר חודשים, החלו שינויים פיזיולוגיים בבהונות ולאחר מכן התעוותו יתר אצבעות רגליו. כתוצאה מכך, סרב מושיקו ללכת.
מילד שמח ופעיל הפך מושיקו למשותק, כיוון שידע שכל צעד יגרום ליותר ויותר כאבים.
חישבו איזה יום נפלא היה זה בשביל מושיקו, אילו רגליו היו פורצות את התפרים של הנעל. איזו תחושת שחרור נפלאה היתה לו…!
וזה מה שאני למדתי מסיפורו של מושיקו:
שהמצִיאות זה לא הכל, שהמבוגרים אינם טובים מהילדים, שֶׁמה שהראש מייצר הוא הרבה יותר מסעיר בדרך כלל, ממה שהמציאות יכולה לספק ושהמרפא נמצא בתודעה.
סיפורו האומלל של מושיקו הינו מטפורה נפלאה לפרדיגמות שלנו. אותן המחשבות המייצגות אמונה מסוימת שקובעת את סדרי העולם שלנו: מה טוב ומה רע, מה נכון ומה לא נכון, מה יעיל, מה חשוב, וכדומה.
אלו הן המשקפיים דרכן אנו רואים את העולם, ואנחנו הבוחרים האם להרכיב את המשקפיים הוורודות או האפורות.
כשכך, בדקו אילו משקפיים הרכבתם וודאו כי הן אלו הוורודות.
נתאמץ ככל שנוכל, לא ניתן לראות את העולם צבעוני וחיובי כל עוד נצפה תמיד דרך המשקפיים האפורות. לעומת זאת כשנצפה דרך אלו הוורודות, נבחר תמיד להתמקד בחיובי ובמה טוב במה שקורה לנו.
נסיוני מלמד אותי שפעמים רבות אצלי ואצל ידידי חל שינוי פרדיגמה בעקבות משבר כלשהו. אינני אומר כי משבר הוא הדרך הטובה ביותר ליזום שינוי, אולם משום מה, אנו נוטים להימנע משינוי עד לרגע בו אנו חווים כאב. שכן מי מאיתנו אינו אוהב את איזור הנוחות, הישן מוכר והבטוח כל כך, שם אנו שולטים ומכירים את כללי המשחק.
שינוי פרדיגמה יכול להתרחש כאשר נבין כי הדרך בה צפינו ופרשנו מידע לא עומדת במבחן המציאות, לאור מידע חדש או התנסות חדשה שאנו חווים.
כל שינוי כזה, מתחיל בניצוץ זעיר של התלבטות וחקירה אצל אדם אחד שהסכים לקרוא תיגר על מוסכמות, אדם שהסכים לערער על הקיים ולחוות התנגשות בין תפיסות עולם – ישן מול חדש.
אנו מתבקשים לאמץ את המחשבה שהכל הוא תוצאה של התפיסה שלנו וכי המחשבה יוצרת מציאות. בורכנו בעוצמה העולה על כל דמיון. אולם, נטל האחריות על מה אנו צופים וכיצד, רובץ עלינו.
הבשורה המשמחת היא שאם איננו אוהבים את מה שאנו רואים אזי האמצעים לשינוי הם לא בידי גורם אחר, אלא ממש בתוכנו, בתוך התודעה שלנו.
מכאן שכדי ליצור עולם שונה או מציאות אחרת, איננו צריכים לרכוש ציוד מתוחכם. כל מה שעלינו לעשות הוא לחולל את השינוי בתודעתנו.
כבני חורין, אנו מבצעים בחירות, גם כאשר איננו מודעים להן. אנו יכולים לבחור לא לעשות כלום וללמוד לחיות עם הכאב. או שאנחנו יכולים להתמודד מול פחדינו ולהתחיל…לשנות.
אני מאמין, באמונה שלמה, שאנו יוצרים את המציאות של עצמנו יום יום, ושעה שעה.
האחריות מוטלת עלינו ליצור את החיים שלנו כמו שאנו רוצים לחיות אותם עם כל הקושי הכרוך בכך.
במרוץ החיים המטורף, רבים מאיתנו נשאבים בכוח לתוך השגרה, אחרים לתוך כאב ותסכול. יום רודף יום, שנה רודפת שנה.
וכך קורה, שלפתע, באמצע החיים, בבוקרו של יום אנו מביטים במראה ושואלים את עצמנו – איך הגעתי למקום הזה? מה קרה לכל החלומות שלי ?!
בכל שנה עם בוא האביב ניתנת לנו הזדמנות לבדוק עם עצמנו האם אנחנו באמת נמצאים במקום שאנחנו רוצים להיות בו. האם המקום הזה גורם לנו אושר ובחרנו להיות בו מתוך חופש אמיתי או מתוך הרגל, הכרח, תנאי או פשרה.
מאיזו עבדות אנחנו צריכים לשחרר את עצמנו? מה זו החירות הזו שאנו מחפשים? עם איזה "ים סוף" אתה מתמודד כרגע בחייך?
חג הפסח פותח את תקופת האביב שהיא תקופה של התחדשות ופריחה המביאים עימם משב רענן של אנרגיות עשייה והתחדשות. בתקופה זו אני נוהג לבחון מחדש את דרך התבוננותי על העולם, מה עלי לעשות כדי לצאת מעבדות לחירות, אם יש משהו שעשוי לכבול אותי ולמנוע ממני שינוי… התחדשות…
כולם רוצים להגיע "לארץ המובטחת" – לחיים של סיפוק, הגשמה ונתינה, אבל בדרך לשם צריך לחצות את המדבר. לעשות בדק בית פנימי, להוציא משם את מה שחוסם את הדרך, להתגבר על אתגרים ולהגיע לחירות.
חירות אמיתית משמעה חופש. חופש מהתניות ומאגו, חופש להיות מי שאתה.
מה שאתה צריך להוציא, לנקות ולשחרר מתוכך. זה האתגר האמיתי. להסכים לצמוח, להשתנות ולגדול.
זוהי יציאת מצרים שכל אחד מחויב בה אם ברצונו להגיע לארץ זבת חלב ודבש. תאמינו או לא – יש בכם את הכוח לקרוע את ים סוף הפרטי שלכם, אתם רק צריכים לגלות אותו בפנים.
ואני כאן להזכיר לכם שזה אף פעם לא מאוחר, על מנת להגשים חלומות כל מה שצריך זה… להתעורר ולהאמין שהכל באמת אפשרי!
מה איתכם?!
בברכת חג פסח שמח,
שתהא החירות שורה במעונכם הפרטי, מעון התודעה והרוח, הקיים בתוככם פנימה.
