סליחה אינה משנה את העבר, אך מרחיבה את העתיד (פול בוסה)
שלום חברים וחברות יקרים
הצעד הראשון בסליחה, הוא להבין קודם כל מהי סליחה.
סליחה היא ההחלטה לשחרר את המחשבות על נקמה, את הטינה ואולי אף להגיע למקום של הבנה, אמפתיה וחמלה. זה לא בהכרח ליישב את המחלוקת או לשכוח אותה, אלא הדגש הוא להתייצב מול הפצע עם הנכונות לרפא אותו. הנכונות לרפא – זוהי סליחה. סליחה היא תהליך שכלי, רגשי ורוחני שבו אנו מפסיקים להרגיש עלבון או כעס כלפי אדם אחר על מעשה שהוא עשה לנו ואנו ראינו בו פגיעה. למעשה סליחה היא הפסקת הרצון שלנו להעניש את אותו אדם או לקבל ממנו פיצוי על אותו מעשה. סליחה היא להרפות מהרצון לנקום באותו אדם ולהחזיר לו בכאב או בצער. סליחה היא שחרור מהרגשות השליליים והקשים שמלווים אותנו במודע או שלא במודע כל עוד לא סלחנו. שחרור מרגשות אלו מפנה בתוכנו משאבים ואנרגיה שהופנו לכעס וטינה לטובת דברים חיוביים יותר. סליחה חשובה בעיקר לאדם הסולח הרבה יותר מאשר לאדם הנסלח. הסליחה אינה משנה את העבר או מקטינה את המעשה שפגע בנו אלא מאפשרת לנו לבחור בהווה שלנו בעצמנו ומאפשרת לבנות עתיד טוב.
"כשאתה שומר טינה כלפי מישהו אחר, אתה מחויב לאדם או למצב, בקשר רגשי שחזק יותר מפלדה. סליחה היא הדרך היחידה להתיר את הקשר ולצאת לחופשי" (קתרין פונדר)
חשוב לזכור מה פגע בנו, כך נוכל למנוע מדבר דומה לקרות בעתיד. מחילה לא מצדיקה את המעשה או מתרצת את מה שהאחר עשה, אלא מסייעת להשיג תחושה של שלווה.
תחושת המרמור והטינה, העלבון והאכזבה משתלטים על כל חלקיק בגופינו ובנפשינו, ומקשים ביותר לסלוח או לשכוח. לכן כדאי להעדיף מחילה על פני טינה.
גם אם נדמה לנו שלסלוח לאחר או לבקש סליחה זה לחטט בפצע פתוח. זו למעשה הדרך היחידה לטפל בפצע ולמנוע ממנו להזדהם או להפוך לצלקת.
אנשים שנוטים לסלוח מקיימים יחסים טובים יותר, מרגישים מאושרים ואופטימיים יותר ובאופן כללי נהנים מרווחה גבוהה יותר.
כאשר אנו נפגעים, האופן בו אנחנו מגיבים יכול לעשות את כל ההבדל. כאשר תחושת הפגיעות והעלבון פועמת בנו, סומכים פחות, מגוננים יותר ומשליכים את הכעס על מערכות יחסים אחרות, אנו הופכים שבויים של הטינה ומאפשרים לחוויות הקשות לנהל את חיינו. כאשר ננטור טינה, נשקע בעוולות העבר מבלי יכולת ליהנות בהווה. נרגיש חסרי אונים, נפגע בבריאותינו, נסכן מערכות יחסים (גם עתידיות) ונאמין שהחיים חסרי משמעות. אם נצליח לרפא את פצעי העבר, אנו עשויים לתת להם לנהל את חיינו.
סליחה היא המחט שיודעת איך לתקן (ג'ואל)
בעוד שהרהורים על רגשות שליליים מגבירים את הסבירות לצבירת זעם ולהתפרצות, מחילה מסייעת להשקיט את הכעס.
אני לא אומר שלבקש סליחה זה דבר קל. נהפוכו, למעשה מדובר בתהליך קשה. אך אני כן אומר, שלא משנה כמה מאמץ נדרש, הוא משתלם.
כדי לסלוח, עלינו להבין למה נפגענו ויותר מזה, למה האדם האחר פגע בנו. גם אם לא נבין או לא נסכים עם ההסבר, עלינו לשמוע אותו. עלינו להרגיש בטוחים שהדברים לא יחזרו על עצמם מה שמצריך למשל קביעת כללים חדשים, הצבת גבולות.. וכל דבר שיחזק את ההנחה כי זה לא יקרה בשנית. ועלינו לדעת "לשחרר באהבה" – להרפות. זהו בעצם החלק הכי קשה, אך הוא הכרחי. מדובר בקבלת החלטה מודעת להניח למקרה בעבר ומכאוביו ולא להציף את המחלוקת או המריבה מחדש. ע"י שחרור, אנו מוותרים על תפקיד קורבן הנסיבות, מפסיקים לנבור בדברים שקרו ומתקדמים הלאה. רק כשנסלח לאותו האחד שהכאיב, שפגע, שהותיר לב שבור מאהבה נכזבת, מחוסר הערכה וכיוצא באלה, רק כשנסלח לנו עצמנו על חוסר בעמוד שדרה, על טעויות, על בחירות שגויות ובעיקר על שלא היינו עבור עצמנו, רק אז נעניק לעצמנו את היכולת להתחיל מבראשית.
עבר שלא שוחרר מנהל אותנו בכל רגע, בכל החלטה. הוא מונע מאתנו להתמסר, להיפתח ולהעניק את מה שבתוכנו או לקבל את מה שמגיע לנו מהאחר. קיימת דרך אחת אוניברסלית לכולנו, והיא בת השגה ומוכחת באמיתותה. דרך זו מובילה לאותו יעד נכסף – והיא דרך הסליחה.
סליחה היא הניחוח שמפזר הפרח על העקב שדרך עליה (מארק טווין)
לכולנו יש את הכוח והיכולת לסלוח ולהשתחרר מכבלי העבר. אפשר לראות את הסליחה כמסע על פני גשר דמיוני שנמתח בין העולם שבו אנו שבים וממחזרים את הכעסים, העצבות, השיפוטיות, הנקמנות שלנו לבין מקום שבו שוכנים השלווה, הרוגע והשקט. סליחה היא מסע שלוקח אותנו אל תוך המהות הרוחנית שלנו ואל לבו של האל. הסליחה לוקחת אותנו לעולם חדש של אהבה מקיפה ונרחבת שאינה תלויה בדבר.
עד שלא נסלח לעצמנו לא נדע לסלוח לאחרים ועד שלא נגע ברגע השליו הזה, שבו אנו מקבלים את עצמנו כמו שאנחנו, לא נוכל לקבל אחרים.
כעת חברים, יום הכיפורים בפתח, זהו יום של חרטה וסליחה. אני מזמין אתכם למצוא את הכוח – מחד להתנצל, ומאידך – לסלוח! אני מבטיח לכם כי בכך תעשו לעצמכם חיים בריאים וטובים יותר.
לפני סיום, נתקלתי בסיפור יפה שבחרתי לצרף לכם – סיפור עץ הצרות:
איש אחד הזמין שרברב הביתה , השרברב עשה את מלאכתו וכשרצה ללכת הביתה , גילה שיש לו פנצ'ר , השרברב החליף את הגלגל ונכנס לרכב כדאי לנסוע הביתה , וגילה שהאוטו לא מתניע .
הלקוח שראה שהשרברב מתעכב ולא נוסע יצא אליו ושאל מה קורה והציע לו טרמפ לביתו . כאשר הגיעו לבית השרברב הוא הציע ללקוח הנחמד שהסיע אותו לביתו להיכנס לכוס קפה , והלקוח הסכים.
שניהם יצאו מהאוטו והלכו לכיוון הבית , הלקוח הבחין שהשרברב נגע קלות בעץ שעברו לידו ואז נכנס הביתה.
בבית הבעת פניו של השרברב השתנה , הוא חייך ברוך לאשתו וחיבק בחום את ילדיו.
ונראה ממש כאיש אחר. כשסיים הלקוח לשתות את הקפה ליווה אותו השרברב לרכבו . הלקוח שאל אותו לפשר הנגיעה שלו בעץ . והשרברב הסביר כשאני מגיע הביתה אני תולה את כול הצרות שלי על העץ , אני שוכח אותם ומפקיד אותם בידי הבורא ומבקש ממנו לטפל בצרות שלי . בבוקר כשאני קם אני חוזר ולוקח את הצרות מהעץ , ומתחיל יום חדש , ואני רוצה לספר לך שתמיד כשאני קם בבוקר ולוקח את הצרות הן הרבה יותר קטנות.
מוסר ההשכל:
כעבור יום כמות הצרות פוחתת וכמעט לא נשאר…
אחרי שנה כבר צוחקים עליהן, או שאולי באמת יש מלאך או יד האלוהים בדבר שעוזר לנו לשכוח את הצרות.
כל אחד בוחר במה שהוא מאמין וטוב לו
לא לשכוח להשאיר את הצרות מחוץ לדלת שחוזרים הביתה
לחיים רגועים יותר
צום קל, גמר חתימה טובה ו-סליחה !
שנה טובה
מי שאין בו הכוח לסלוח, נטול הכוח לאהוב (מרתין לותר קינג)