(סיפור אמיתי)
לפעמים, בהיותנו עסוקים באתגרים היום-יומיים שהחיים מחלקים לנו, אנו שוכחים לשים לב לדברים החשובים. אנו נשכח לומר שלום, תודה, בבקשה, מזל טוב, לתת מחמאה, או סתם לעשות משהו נחמד ללא סיבה מיוחדת.
צ'רלס פלומב, בוגר המכללה הימית של צבא ארה"ב, היה טייס קרבי בצי האמריקני במלחמת וייטנאם. לאחר 57 טיסות קרביות, המטוס שלו רוסק ע"י טיל קרקע-אויר.
פלומב פלט את עצמו מהמטוס וצנח לתוך טריטוריה עויינת. הוא נשבה ו"בילה" שש שנים ארוכות במחנה שבויים וייטנאמי-קומוניסטי. הוא שרד וכיום מרצה על הלקחים שלמד מאותה התנסות קשה.
יום אחד, כאשר ישבו פלומב ורעייתו במסעדה, ניגש אליהם אדם משולחן אחר ואמר:
"אתה מר פלומב, נכון? במלחמת וייטנאם הטסת מטוסי קרב מנושאת המטוסים ’קיטי הוק’.
אכן, אך איך אתה יודע? שאל פלומב.
"אני הוא זה שקיפל וארז את המצנח שלך".
נשימת פלומב נעתקה, מרוב פליאה והכרת תודה. האדם לחץ את ידו ואמר: "זה כנראה הצליח!". פלומב אישר. "ועוד איך! אילו נכשל המצנח, לא הייתי כאן היום".
באותו לילה לא הצליח פלומב להירדם. הוא תהה כמה פעמים חלף על פניו ואפילו לא שם לב אליו או טרח לומר לו בוקר טוב. פלומב היה טייס קרב, והאיש… מלח פשוט. פלאם חשב על השעות הרבות אותן בילה המלח בבטן האונייה, בודק מיתרים ומקפל בקפידה את בד המשי של המצנחים, מחזיק בשתי ידיו, בכל פעם מחדש, את גורלו של אדם שלא הכיר.
והשאלה שלי אליכם, "מי מקפל את המצנח שלכם?"
לכל אחד מאתנו יש מקפלי מצנחים. מישהו שמספק לו את מה שהוא צריך כדי להגיע לסוף היום בשלום. מצנח פיזי, מצנח מנטלי, מצנח רגשי ומצנח רוחני.
לפעמים, שקועים באתגרים היומיומיים שהחיים מציבים לנו, אנו מפספסים את מה שחשוב באמת. אם זה בזוגיות, חברות או בעסק, אנו שוכחים להעריך ולהוקיר, מדלגים על הזדמנויות לברך במילה טובה אדם שקרה לו משהו נפלא, להחמיא, לתת משוב חיובי (מחמאה ברגע…) או סתם להיטיב למישהו.
אל תשכחו להגיד פשוט – תודה!
במשך היום, השבוע, והשנה, הוקירו את אלו שמקפלים עבורכם את המצנחים ושמאפשרים לכם להגיע לאן שאתם מבקשים.
אז מי קיפל לך את המצנח היום?
www.triple-w.co.il
מקור: aish
.