מחשבה יוצרת חירות

הם ערכו את הסדר, וחגגו את חירותם, כשהם עדיין היו עבדים במצרים!      

אם כך מדוע שאלוהים, יצווה על היהודים, לערוך את ליל הסדר, עוד לפני שהם יצאו ממצרים?  

מפני שהוא נתן להם, את אחת מהתובנות הגדולות ביותר, בתחום הצמיחה האישית; את כוח הדמיון.     

כולם ודאי מכירים את הרעיון ש"מחשבות יוצרות מציאות". הרעיון הבסיסי הוא, שאם אנחנו מסוגלים לראות את עצמנו, כמי שאנו רוצים להיות, זה יעזור לנו מאד להגיע לכך.    

המחשבה שלנו יכולה להשפיע, על מציאות חיינו. אבל זה לא נגמר כאן. אנחנו חושבים שכדי להיות בני-האדם שאנחנו רוצים להיות, אנחנו קודם צריכים "לעשות דברים", ש"יהיו לנו דברים", כדי שנוכל "להיות האדם הזה".

כלומר; צעד 1– Do=לעשות, צעד 2– Have=שיהיה לנו , צעד 3– Be=להיות. אבל במציאות, זה לא עובד כך.    

ראשית, עלינו להחליט מי אנחנו רוצים להיות. ברגע שנדמיין ונראה את עצמנו באופן שכזה, החשיבה שלנו תראה לנו את הפעולות שעלינו כדי להגיע לשם.  זה יכוון אותנו אל הצעדים שעומדים בפנינו, כדי להגשים את חלומותינו.     

קודם להיות (Be), אחר כך לעשות (Do), ורק אז "יהיה לנו" (Have).      

מדוע זה עובד כך?  מפני שכולנו נולדים עם נשמה, בעלת פוטנצאל בלתי-מוגבל. אנחנו יכולים לעשות דברים מופלאים, אבל קודם אנחנו צריכים "לראות" את זה. להאמין בזה.       

אלוהים לימד את היהודים במצרים, את הצעד הראשון לחירות.    זה מתחיל במחשבות שלך.  

היציאה ממצרים לא תוציא אותך לחופשי.  מעשים ו"דברים" לא יוציאו אותך לחופשי.  החופש הוא דרך חיים. כדי להיות חופשי, אתה צריך "לראות" את עצמך כחופשי, ואז אתה יכול לפעול עם כל התשוקה והאנרגיה, כדי להפוך את זה למציאות.   

שמו של חג הפסח בתפילות הוא "זמן חירותנו". כינוי שאינו מתייחס רק לשחרור והגאולה בעבר, אלא גם לחירות העכשווית. ישנם סוגים שונים של חירות – חירות פיזית, חירות פסיכולוגית וחירות הנפש.

למרות שבני ישראל זכו לגאולה פיזית ממצרים, למרות שהם כבר לא היו אסירים שמשועבדים למצריים האכזריים, פסח אינו חגיגה של שחרור מעבדות ומהותו העיקרית היא חירות רוחנית.

אפשר להיות חופשיים מבחינה רוחנית ועם זה אסורים מבחינה פיזית. מה שיותר קשה, זה להיות חופשיים מבחינה רוחנית ואסורים מבחינה פסיכולוגית.

הנסיבות הפסיכולוגיות שלנו, יותר מהנסיבות הפיזיות, עלולות לעכב ולאסור אותנו. כאן נמצאת הצמיחה האמיתית של פסח, וזאת החירות שאליה אנחנו שואפים בחג.

עלינו לסלק את החמץ אשר מסמל את האגו ולכן בפסח אנו עוסקים בחיפוש אחר החמץ וסילוקו מבתינו.                 אגו יכול בהחלט לשעבד אותנו. אם הכל עוסק בי, בלתי אפשרי לקיים שום מערכת יחסים שהיא אם כולם נראים בעינינו אמצעי לסיפוק צרכינו, אם אנחנו מודדים כל אינטראקציה ופעילות במונחים של כיצד הם משפיעים עלינו, אם אנחנו תמיד מחפשים אחר כבוד, תשבחות והערכה.

האגו הוא מלכודת פסיכולוגית, ופסח הוא ההזדמנות לעבוד על השחרור של עצמנו.                     

אנחנו יכולים להיכלא גם בתאוות שלנו, בציפיות שלנו, בחוויות הילדות שלנו… והרשימה נמשכת.

כשהתאוות שולטות בנו אנחנו משועבדים. כשהציפיות שלנו מאפילות על היכולת ליהנות מהרגע או לחוות את הרגע כמו שהוא – אנחנו משועבדים. כשאנחנו תולים את כל ההתנהגויות השליליות שלנו בסביבה החיצונית לנו (הורים, בוסים, מצב המשק, המצב הבטחוני..) ומסרבים לקבל את האחריות האישית שלנו להשתנות – אנחנו משועבדים.

ימי הפסח הם הזדמנות מיוחדת לשחרר את עצמנו מהכבלים הללו, אך כדי שזה יקרה עלינו להתאמץ ולעשות. לא מספיק לנקות את הבית, צריכים לחשוב באמת על עקירת החמץ מעצמנו בזמן שאנחנו מנקים – קל מאוד להתרכז רק בניקיון החיצוני ולשכוח מהניקיון הפנימי היותר חשוב.

לא מספיק לאכול מצה, אנחנו צריכים להפנים את חווית הענווה. אנחנו מזמינים אורחים לסעודה כדי לגלות דאגה, התחשבות בזולת והכרה בכך שכל מה שיש לנו הוא מתנה.

לא מספיק לקרוא את ההגדה ולספר את סיפור יציאת מצרים, אנחנו צריכים להעמיד את עצמנו במקומם של אבותינו. אנחנו צריכים לדמיין את השעבוד (מהשריטות שלנו) ולשמוח בחירות.

משה התחנן אל פרעה ואמר לו שאלוהים ציווה "שלח את עמי ויעבדוני". משה השתוקק להוציא את בני ישראל ממצרים, משום שהוא ידע שחירותם הרוחנית עדיין לא מושלמת.

למרות השעבוד הגשמי שלהם, המלכוד הפסיכולוגי בו הם נתונים מונע מהם לעשות זאת. הייתה להם מנטליות של עבדים, והם התבטלו בפני המצרים.

בני ישראל היו צריכים לפרוץ את השעבוד הפסיכולוגי הזה ולהבין שהם משועבדים רק לאלוהים. משה רצה שפרעה ישחרר את ישראל מבחינה פיזית, אולם באותה מידה הוא רצה לשחרר אותם משליטתו הפסיכולוגית בנפשם. רק אז בני ישראל יוכלו להשתחרר באמת.

מדובר בעבודה ארוכה וקשה. שנה אחרי שנה האבק חוזר ומצטבר, ואנחנו משפשפים ומקרצפים. לא תמיד התוצאות ניכרות, אבל בלי הקרצוף הזה, היה מצטבר לכלוך בגובה רב.

פסח תובע מאיתנו להמשיך לעשות הכל כדי לזכור להוקיר את חירותנו. חירות אשר אינה נטולת סיכונים או נקודות חלשות, ולכן חייבים לשמור עליה בלהט ולחדש אותה תמיד.

חירות, אינה מצב הוויה קבוע וצפוי, אלא מציאות שברירית ונדירה בהיסטוריה האנושית. לכן היא חייבת להיות מוערכת, מיוקרת ומחודשת תמיד. כל אדם וחברה זקוקים ללידה מחדש, לתחייה של החירות, שתכיל את החופש שהושג בעמל רב.

זהו אחד המסרים הבסיסיים של חג הפסח. ההגדה מלמדת אותנו ש"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים." פסח אם כן, אינו סתם חג לזכר אירועי העבר, ולמרות שגם זה חלק ממנו, הדבר היותר משמעותי וחשוב בו, הוא חגיגת התחייה וההתחדשות התמידית.

חירות פיזית, ללא עוצמה רוחנית והגבולות החיוניים שהיא מטילה על ההתנהגות האנושית, הופכת למצב מר של שיעבוד עצמי – עבדות מהסוג הגרוע ביותר.

היצר הרע שלנו, ההרגלים השליליים, חוסר המשמעת בדיבור ובהתנהגות, מצטרפים יחד למכר ולשעבד אותנו. ברור לכולנו שלא יועיל כלל להגיד לאדם פשוט להשתחרר מכך כדי שינוי משמעותי ומהותי עבורו. וכדי שזה יצליח, הוא צריך לרצות בזה יותר ממה שהוא רוצה להמשיך בהתנהגותו השלילית.

פסח הוא הזמן להפסיק את ההתמכרויות שלנו ולשנות ולעצב את עצמנו מחדש, לטובה. דבר שיעזור להחדיר בנו את תחייתה של החירות, שהיא לבדה יכולה להבטיח את הצלחתנו העתידית בחיים, בחברה ובעבודה.

כך, ליד שולחן הסדר בפסח זה, אנחנו צריכים לראות את עצמנו כאילו באמת השתחררנו זה עתה, לא רק מפרעה הקדום אלא גם מהאני בן ימינו, ואז, תחושת החירות שלנו תהיה מענגת ומרוממת.

תהליך ה"גאולה" לא קרה בין לילה, אלא לקח זמן. הכניסה לעבדות לקחה זמן, והמסע לחירות דרש אף הוא זמן. 

כמו שירידתם של בני ישראל לשעבוד המצרי הייתה תהליך הדרגתי, כך גם עלייתם לחירות הייתה תהליך הדרגתי, שכלל את צעקתם של בני ישראל, בואו של משה, עשר המכות, עקשנותו של פרעה, וידו החזקה וזרועו הנטויה של אלוהים שהוציאה אותנו ממצרים. זה היה תהליך שדרש זמן.

ואיך זה קשור אלינו היום?  מצוות סיפור יציאת מצרים אינה אמורה להיות קריאה של חדשות האתמול. המטרה שלה היא להמחיש לעצמנו שאנחנו עצמנו יוצאים ממצרים. תהליך הירידה והיציאה הוא תהליך אישי.

גלות היא להיות כבול להרגלים רעים. להיות משועבד לצורות חשיבה ישנות. תחושת ריחוק ממערכות היחסים שהכי חשובות לנו. גלות היא הגבלה, גם אם אנחנו חופשיים לכאורה לנסוע או ללכת לאן שבא לנו. זה כבר משהו אישי. זה דבר שאנחנו יכולים להרגיש אליו שייכות.

גאולה, לעומת זאת, היא חופש מלחץ חברתי. גאולה היא לעבוד קשה באמת על משהו, ולהרגיש טוב עם העבודה הקשה. גאולה זה לעשות את הדבר הנכון, אפילו כשזה לא קל.

כדי לצאת מהנקודה הצרה של מוגבלות ושליליות אל חירות ושמחה, אנחנו צריכים לשאוף ולרצות מחשבות טובות יותר, הרגלים טובים יותר, מערכות יחסים קרובות יותר, וקשר עם אלוהים.

השאיפה הזאת היא לא רק לברוח מבעיות, אלא להתקדם לקראת משהו חיובי. לעזוב את מצרים (המקום בו תקועים) ונטישת הדברים השליליים שאנחנו לא רוצים בהם יותר אל מאחורינו. השאיפה לחיים בריאים ושמחים יותר.

כדי לצאת, לא מספיק שנרצה בכך, אלא להחליט שכך יהיה ולהאמין בכך.  כשזה ברור לנו, אין גבולות לחירות ולאושר שאנחנו יכולים ולחוות.

ההזדמנות המדהימה של הסדר היא, שאלוהים אומר לנו שאנחנו יכולים לפסוח ולקפוץ באופן לא טבעי ונסי ממצב של גלות, עולם המגבלות שלנו, אל חירות אמיתית ומוחלטת ולעשות קיצור דרך לשלבים בצמיחה הרוחנית. 

יותר מזה, אנחנו מקבלים "ערכת זינוק" – את הדרך לחוות את הדילוג והפסיחה האלה. הדרך הזאת נקראת "ארבע כוסות". בכל כוס שאנחנו שותים, אנחנו שואפים לעבור שלב נוסף בדרך לגאולה, לפרוק מעלינו את עולם השעבוד ולפתוח את עצמנו לעולם של חירות אמיתית.

כדי להיות מוכנים, שאלו את עצמכם מראש: מה משעבד אתכם? אילו ערכים או הרגלים מונעים מכם להיות מי שהייתם רוצים להיות? חשבו כיצד זה יוצר ניכור, שעבוד וייסורים בחיים שלכם. דמיינו איך החיים שלכם יראו אחרי שהמכשולים האלה יוסרו.

ואז, בואו לליל הסדר מתוך ציפיה גדולה. לפני כל אחת משלוש הכוסות הראשונות, בקשו (מאלוהים) לסלק את הדברים שמעכבים אתכם. ואז, לפני הכוס הרביעית, בקשו (מאלוהים) לקחת אתכם למקום של חירות ושמחה.

כדי להשיג כל דבר שהוא – לנצח בטורניר, להתעשר, להתחתן עם נסיך/נסיכת החלומות, להתקבל ליחידה/לאוניברסיטה שרצית, למצוא עבודה טובה בתקופת שפל או להתגבר על מחסומים פסיכולוגיים ורגשיים – דרושה עבודה קשה.

אולם יחד עם (ולא במקום) המאמץ הזה, אנחנו נדרשים להאמין בעצמנו ובאלוהים שמנהל את העולם, כדי להזניק קדימה את יציאת מצרים האישית שלנו.

לאבותינו במצרים לקח 116 שנים של עבדות ועוד 80 שנות שעבוד אכזרי עד שתפסו את הנקודה הזו וחשבו לפנות לאלוהים.             

כדי להיות ראוי לצאת ממצרים, אבותינו היו צריכים להטריח את עצמם לשחוט את קרבן הפסח ולמרוח את דמו על משקוף הבית.

היום, כדי לזכות בשחרור שהחג מציע, אנחנו צריכים להטריח את עצמנו ולהשתתף בסדר, לאכול את הכמויות הנכונות של המצה, לשתות ארבע כוסות יין ולמלא בזהירות את יתר מצוות הסדר.

שני צעדים נוספים דרושים כדי שנוכל לתבוע את מתנת הפסח האישית של החירות הפנימית. תחילה, להחליט לפני הסדר למה אני משועבד/ת: לכעס, דעת החברה, חומרנות, קנאה, התנהגויות בעלות כוח הרס עצמי, פחד ממחויבות, דחיינות, הצורך בשליטה, עצלות, אימפולסיביות, שתלטנות, ביקורתיות, תובענות וכולי (כל אחד שיוסיף את שלו). ואז, במהלך הסדר, כשאנחנו אוכלים את המצה בשקט, להחליט לפעול כדי לממש את השינוי הזה, ולפנות לאלוהים שישחרר אותנו מאותו השעבוד, ולאחר מכן להקפיד לפעול במאמץ יומיומי להתגבר על השעבוד.

לימוד מעמיק של סיפור חג הפסח מוביל למסקנה שהמשימה הקשה ביותר שהוטלה על משה רבנו לא הייתה הוצאת בני ישראל ממצרים, אלא הוצאת מצרים מתוך בני ישראל. הם כל כך התרגלו לסטאטוס של עבדים, שהם איבדו כל תקווה לשפר אי פעם את מנת גורלם.

פסימיסט, כך אומרים, הוא מי שאין לו עזרה ממקור סמוי. בלי תקווה הם היו אובדים.

הנס הגדול של פסח וחשיבותו לדורות, הוא המסר שבעזרת אלוהים לא קיים שום קושי שלא ניתן להתגבר עליו. אפשר להפיל שליט עריץ כמו 

פרעה, אפשר לנצח אומה חזקה כמו מצרים, עבדים יכולים להשתחרר לחופשי, המדוכא יכול להתיר את כבלי שוביו.

הכל אפשרי, אם רק נרשה לעצמנו לחלום את הבלתי אפשרי.

ליל הסדר אינו סתם מנהג עתיק, לזכר יציאת מצרים לפני כמה אלפי שנה. זהו מתכון לחופש שמתאים גם לחיינו היום. ולכן מצרים היא לא רק מקום פיזי, אלא מקום רוחני.

המילה "מצרים" נטבעת מהמילה "מיצר", שמשמעותה מצומצם, מוגבל וצר. מבחינה רוחנית, מצרים מייצגת את כל הגורמים שמשעבדים אותנו.  את החסמים וההגבלות, את חוסר הביטחון והתאוות שמונעים מאיתנו, להיות האנשים שאנו חולמים להיות. ופסח בא להראות לנו איך להשתחרר.     

אנחנו עורכים את הסדר וזוכרים שבפעם הראשונה שהיהודים ערכו אותו הם עדיין היו עבדים. הם היו צריכים לראות את עצמם בני חורין. וכך גם אנחנו צריכים לראות את עצמנו יוצאים מהמצרים הפרטית שלנו, אפילו אם מבחינה פיזית אנחנו עדיין שם.     

השנה, תראו את עצמכם בתור ההורים, הילדים, ובני הזוג שתמיד ידעתם שאתם יכולים להיות. תראו את העיסוק והייעוד המקצועי שלכם שתמיד חלמתם להגשים.  ובדקו מה לאמר ומה לעשות.

לסיכום, טיפ חשוב שאני יכול לתת לכם, הוא לשאול את עצמכם, כל יום החל ממחר בבוקר, את השאלה החשובה הבאה: איך האדם שאני רוצה להיות, היה עושה את הדברים שאני עומד לעשות?

דמיינו את עצמכם מגשימים את ייעודכם ויעדיכם האישיים, העסקיים ובמערכות היחסים. דמיינו את החיים שלכם מאושרים באמת. להתעורר מדי בוקר מלאי חיים. דמיינו חיים מלאים במשמעות, מטרה וחיבור.

ראו את החסמים שעוצרים אתכם וחשבו מה אתם צריכים לעשות כדי להתגבר עליהם. וכשתראו בעיני רוחכם את יציאת מצרים הפרטית שלכם, תתחברו לשיעור שאלוהים לימד את אבותינו לפני דורות רבים. כך תתחברו לליל הסדר, ותתחילו את מסעכם אל הארץ המובטחת.

ואני פה עבורכם, מי מכם שלא מצליח להניע את עצמו לעשייה מהותית וחשובה זו.

חג שמח ובסימן של יציאה מעבדות לחרות!