5/6: "השעון מעורר" או "השופר"
(מעט ארוך אך מומלץ וחשוב לקרוא עד הסוף)
לקראת השנה החדשה, אנו מתבקשים שלא לישון את החיים אלא לנצל את המתנה הגדולה ביותר שלנו – הזמן.
אחד מההסברים היפים ששמעתי לכך שאנו תוקעים בשופר בראש השנה, הוא דווקא זה של הרמב"ם. על פי הרמב"ם, השופר הוא השעון המעורר של אלוהים, שמעיר אותנו מהשינה שבה העברנו את רוב ימינו.
אנחנו מקבלים הרבה אהבה ללא תנאי כשאנו נולדים, ומקבלים הרבה כבוד ללא תנאי כשאנו מתים. אך קריטי שנדע לנהל את הזמן בין לבין.
המתנה הגדולה ביותר שקיבלנו בחיינו אלו היא הזמן. משאב זה הוא היחיד שלא ניתן לשליטה והוא צועד בכיוון אחד בלבד, בקצב שלו, קדימה ובלי לעצור. תמיד יהיו רק 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע ורצף שנים שתמיד ייראה קצר מדי.
לעיתים אנחנו כה עסוקים במימון החיים שלנו, עד שבקושי נותר לנו זמן לחיות.
בניהול זמן מדובר על שני סוגי פעילות: הדחופה והחשובה. פעמים רבות אנו מבזבזים את חיינו על הדחוף ומאבדים את החשוב.
העיקרון המרכזי של ניהול זמן מדבר על סדרי עדיפויות. ניהול זמן אפקטיבי דורש יותר מרישום מטלות, הוא דורש סדרי עדיפויות.
למשימות דחופות יש תוצאות על הטווח הקצר בעוד למשימות החשובות יש השלכות על הטווח הארוך.
ישנם שלושה דברים שלא נוכל להחזיר לעולם: את הרגע אחרי שהתפספס, את המילה אחרי שנאמרה ואת הזמן אחרי שהתבזבז.
אני רוצה לספר/להזכיר לכם הסיפור הבא:
היה היה חוטב עצים חזק מאוד, שהתקבל לעבודה אצל סוחר עצים חשוב והיה נחוש למלא תפקידו במלוא המרץ.
ביום הראשון לעבודה צא ליער לכרות עצים בהתלהבות וביום אחד בלבד חטב 18 גזעים.
"ברכות" אמר לו הבוס, "המשך כך!"
נרגש ומעודד מדברי הבוס, הגיע למחרת אל היער, נמרץ לא פחות, אלא שהפעם חטב רק 15 גזעים. ביום השלישי הוא התאמץ וניסה אף יותר, אבל חטב רק המחצית.
וכך, יום אחרי יום הוא הביא פחות ופחות עצים…
מודאג ממה שיגיד מנהל העבודה, הלך החוטב להתנצל וסיפר לו את שאירע לו ואף נשבע שהוא מתאמץ עד סף עובדן החושים.
מנהל העבודה הקשיב ושאל: "מתי השחזת לאחרונה את הגרזן שלך?"
"להשחיז?", התפלא חוטב העצים, "לא היה לי זמן להשחיז! הייתי עסוק מאוד בניסיון לחטוב עצים!"…
החיים שלנו הם כאלה. לפעמים אנחנו כל כך עסוקים בנסיון לחיות אותם, שאנחנו מפספסים מהם כל כך הרבה.
בעולם של היום, נראה שכולם עסוקים יותר מתמיד, אבל פחות מאושרים מאי פעם. מדוע זה כך? האם יכול להיות ששכחנו להשחיז את הגרזן?
בתחילת השנה ניתנת לכולנו האפשרות לשנות את הסרט לשנה הבאה, אולם כדי לשנות את הסרט יש להתכונן ולהתאמץ כדי להגיע אחרים לשנה החדשה:
לקבל החלטה אמיתית ולוותר על דפוסים שאינם מקדמים אותנו, לשחרר אמונות מעכבות, להגדיר מטרות חדשות (לאחר למידה מה לא עבד ולמה לא השגנו את הקודמות).
זה דורש לא מעט עבודה פנימית ומאמץ ולכן אנשים רבים נוטים לוותר על כך מראש בטענה שאין להם מספיק זמן לכך עם כל התנהלות היומיום העמוסה, אולם זה בדיוק מה שנקרא להשחיז את הגרזן. אם לא נקדיש לכך זמן, אל לנו להתפלא שתפוקתנו יורדת.
להשחיז את הגרזן פירושו להשקיע זמן בהתכוננות, בהתנהלות, במחשבה ובמודעות שלנו.
ככל שנשקיע יותר בהשחזת הגרזן שלנו לקראת השנה החדשה, נגדיל את יכולתנו להפיק ממנה הרבה יותר. זה נכון אגב לכל זמן בשנה, הקדשת זמן להכנה לא רק פיסית, אלא של המודעות לפני כל פעולה חשובה, תעזור להפיק ממנה הרבה יותר.
אין שום דבר רע בפעילות ועבודה קשה, אבל אסור לנו להיות עסוקים עד כדי כך שלא יהיה לנו זמן לעצור ולהרהר, ללמוד ולהתפתח, לנשום וליהנות.
אם לא ניקח את הזמן כדי להשחיז את הגרזן, נאבד מהאפקטיביות שלנו ונעביר את החיים במרדף אחרי הזנב של עצמנו. אז עצרו לרגע ושאלו את עצמכם:
מתי לאחרונה, השחזת את ה'גרזן' שלך?
מה יקרה לך בחיים כאשר הגרזן שלך יהיה מושחז? 
מה תשיג/י? כיצד זה ייראה?
אם התשובות לשאלות אלו לא עולות בבהירות, עכשיו יכול להיות זמן מצוין לעשות זאת…
זה נכון במיוחד לזמן זה, שבו נפתח עבור כולנו חלון אפשרויות קוסמי לחולל שינוי ולשנות את הסרט לשנה החדשה.
בשנה החדשה אנחנו מבקשים מאלוהים עוד שנה: כדי לצמוח, להגשים ולתת. לכך התכוון הרמב"ם כשהתייחס לשופר כאל קריאת התעוררות מאלוהים, וביקש מאיתנו לא לישון את החיים, אלא להשתמש בהם כדי להביא טובה.
אז התמקדו בפעילויות המקדמות מטרות מרכזיות בחייכם; השקיעו את עיקר זמנכם בהשחזת הגרזן, זהו את ה- 20 אחוזים מהפעילויות שמניבות 80 אחוז מהתוצאות והשקיעו את מרבית זמנכם בהם.
וזכרו, אם אתם לא תנהלו את עצמכם, הזמן הוא שינהל אתכם.
אני מזמין אתכם לצפות בסרטון הבא – https://www.youtube.com/watch?v=Ue8RSDMZVOQ
* אהבתם, אתם מוזמנים לסמן בלייק, להוסיף תגובתכם ולהעביר לחברים. להתראות במאמר הבא – "זה בידך"